ערב ליל הסדר תשכ"ח, 1968. פזורת ילדים, מיישובים שונים ברחבי הארץ, מגיעה עם הוריהם לחברון ובִּן–לילה הופכת לקבוצה. על טנדר סוסיתא ישן נתלה שלט גדול: "מתנחלי חברון". כך יצאו הילדים לדרך חיים ששינתה את מסלול חייהם ואת פני החברה הישראלית.
ספר זה עוסק בתולדות היישוב היהודי החדש בחברון מנקודת מבטם של ילדי דור המייסדים, 21 בנות ובנים שבשנים 1968-1971 חיו עם משפחותיהם בבית הממשל הצבאי בעיר. שבילי ילדותם נמתחו על ציר של כשלושה קילומטרים שחיבר בין המרחב הסגור - מרחב הכוח והשליטה, ובו בית הממשל הצבאי; המרחב הפתוח - נופי חברון בסביבה הכפרית והעירונית; והמרחב המקודש - שבלבו מערת המכפלה.

הספר מאיר סוגיות של ילדוּת במרחב רדיקלי, זהות דורית מבוססת מקום ופדגוגיות של מקום ומקומיות. מתוך סיפורי החיים מצטייר מרחב קיצוני מסוכסך ואלים, שגבולות פיזיים וסימבוליים מיטשטשים בו, הסדר החברתי מופר והכאוס משתלט עליו, בניסיון להבנות סדר חברתי ותרבותי חדש. במרחב הזה התרחש כור היתוך חברתי, שבו עברו הילדים תהליך חברות לחברה, לתרבות ולמקום.